הסדקים שלא מדברים עליהם

לא, לא אלו שאת חושבת עליהם

לא אותם סדקים שאת מרגישה פיזית

או אולי צילום כזה או אחר יראה לך

יש סדקים אחרים

עליהם אף אחד לא מדבר איתך

כי את לא רוצה לדבר עליהם.

השעה הייתה 7:30 בבוקר, והפעלתי את הזום

זה היה אז שיא הקרונה ולא היה אפשר להיפגש באופן פרונטלי

התחלנו את המפגש השבועי שלנו

7 אנשים נפלאים, כולל המנחה שלנו ואפילו מנהל התוכנית הצטרף אלינו באותו הבוקר

היה זה קורס מנהיגות בינלאומי.

תורי היה להציג את הנושא השבועי,

לקח לי כמה דקות של דיבור עד שפתאום עצרתי,

עצרתי והתחלתי לבכות, לא הצלחתי לעצור את הדמעות

מול קבוצה של 8 אנשים, בזום, פשוט פרצתי בבכי לא נשלט

צפו לי כל מיני רגשות מהעבר, מהילדות, פשוט לא יכולתי לעצור

הדבר הראשון שעלה לי לראש,

היה הסדק שנוצר,

התדמית שנפגע,

החולשה שהראתי,

הפגיעות החדשה,

מכל האירוע המרגש והעוצמתי הזה,

רק חשבתי על התדמית שלי

איך קיריל, הגבר, הבוגר, הביטחוניסט, המאמן, פתאום פורץ בבכי? איך זה קרה?

איך אני לא יכול לשלוט בזה?

איך 30+ שנים שהצלחתי להחזיק את זה מול עצמי ומול אחרים, פתאום התנפץ ברגע

מה יגידו? מה יחשבו?

התביישתי להמשיך לדבר, להמשיך באותו מפגש, לשמחתי האנשים הנפלאים שם לא רק חיזקו אותי אלא בעיקר הוכיחו לי שמה שקרה לי זו דווקא חוזקה ולא חולשה.

לקח לי עוד כמה שנים להבין את זה לעומק

למה זו הייתה דווקא חוזקה להראות מה שאני תפסתי אז כחולשה.

למה כל כך פחדתי מזה? למה האירוע הזה טלטל אותי, הרי זה רק בכי, זה מאוד טבעי לכל אדם.

כי זה פגע בתדמית שלי

זה פגע במי שאני נאחזתי בו שנים על גבי שנים

זה פגע במי שקיריל הצטייר, התעצב, וניסה להוכיח כל פעם מחדש

זה אפילו לא היה חשוב אם זה אמיתי או לא, הרי זה רק היה בראש לי ושם אני “נפגעתי”

וזה דבר שמפחיד לדבר עליו, מפחיד לשתף אותו, מפחיד לחשוב שזה אמיתי

אני? קיריל? בוכה? חלש? פגיע? מי אני בכלל? לא רוצה להיות כזה

בדיוק כמו בתמונה של האדמה היבשה,

במקום להשקות אותה במים ולגרום לסדקים להיעלם ולאדמה להתחבר

שמתי עוד שכבה מעל ועוד שכבה מעל ועוד שכבה מעל בתקווה שזה יעזור להעלים את הסדקים

אבל הסדקים רק הלכו וגדלו, רק הלכו והתעצמו, רק הלכו והתבלטו, עד שהיו כל כך שברירים שכל מגע קטן ניפץ אותם (בדיוק מה שקרה לי באותו מפגש זום)

ומה הסדקים שלך? אלו שאף אחד לא רואה ואת לא רוצה לדבר עליהם?

יש את הסדקים הברורים, אלו של הגוף, שאת מרגישה יותר את הברכיים והגב התחתון, את העייפות בבוקר ובמהלך היום, את המדרגות שמתחילות להיות מעייפות וסלי הקניות שנהיו כבדים יותר

אבל אלו לא הסדקים האמיתיים, אלו הסדקים שהרבה יותר קל לטפל בהם

מאחוריהם יש סדקים הרבה יותר גדולים,

אותם סדקים אני שומע יום יום מנשים נפלאות,

הסדקים בתדמית של הסופרוומן, של האמא שעושה הכל, של הדואגת, המטפלת, המקשיבה, זו שכולם סומכים עליה כל הזמן ויודעים שהיא שם שצריכים אותה.

מה קורה לך שם?

מה קורה שפתאום פיזית קשה לך יותר, ללכת, לשבת, לעמוד, להרים את הנכדים, להתרוצץ ולתקתק הכל בבית ובעבודה, מה קורה שם?

קורה בדיוק מה שקרה לי, התדמית מתחילה להיפגע, מי שאת מכירה את עצמך כל השנים ואת הכי חזקה מכולם, פתאום לך מתחילים להיווצר סדקים כי יותר ויותר קשה לך להיות ככה, לעמוד ולעשות את כל מה שעשית עד כה, הגוף לא אותו הדבר, את נושכת שפתיים, שותקת, מנסה להעלים את “הזקנה” שפתאום מטפסת ולא מוכנה להודות בזה.

מי את? מי את ללא כל המסביב? ללא כל מה שכולם מכירים אותך? ללא התדמית שהחזקת כל כך חזק מול העולם? מי את מעכשיו? מה קורה לך? מי הפכת להיות?

(רמז קטן – את עדיין אותה אישה נפלאה ומדהימה בלי שום תדמית)

וזה הסדק שאף אחד לא מדבר איתך עליו, הסדק שאין לך עם מי לדבר עליו, כי אף אחד לא מבין אותך

הרי את רק בת 53 ומאיפה זה נפל עלייך?

ואת רק רוצה שהילדים שלך יקבלו את האמא שמגיע להם,

ואת רוצה להרים את הנכדים שכל כך חיכית להם,

ואת רוצה לטייל בעולם ולעלות לתצפיות שאת חולמת עליהם,

ואת רוצה לארח ולהיות אנרגטית כמו כל השנים,

ואת רוצה עוד כל כך הרבה, מדברים קטנים יותר וגדולים יותר

ומגיע לך לרצות וגם לקבל ולהשיג את אותם דברים,

ומותר לך גם לעצור קצת, מותר לך לנוח קצת, מותר לך להגיד הגיע הזמן לדאוג לעצמי, מותר לך להחזיר לעצמך את הכוחות והאנרגיות, מותר לך גם לשתף את ההרגשות והחששות שלך, מותר לך להגיד מה שבאמת יושב עלייך, מותר לך

ותאמת, שזה יחזק אותך, זה יעצים אותך, זה ירפא אותך, זה ירומם אותך, זה יזכיר לך וגם לכולם שאת אנושית ומדהימה וזה היופי האמיתי שבך.

ומבחינתי האישית, אין בך באמת שום סדקים,

רק סימנים שהגוף רוצה יחס ורוצה להזכיר לך שהוא פה והוא פה כדי לשרת אותך

ואני פה כדי לעזור לך לעשות ביחד ביחד בצורה פתוחה, כנה, בלי פילטרים, בלי מחסומים, בלי הצורך להוכיח ולהחזיק שום תדמית, ככה בדיוק כמו שאת, אנושית, אמיתית, חזקה ומדהימה

כי זו זכותך המלאה:)

קיריל קרבצוב

אני עוזר לנשים מעל גיל 45, שמרגישות שהגוף כבר לא משרת אותן להשיג אנרגיות, כוח וביטחון בעצמן – להתמיד בקלות בפעילות גופנית, באמצעות שיטת “הכתר” שמשלבת בין הפן הפיזי והמנטלי.

להורדת מדריך “סוד האנרגיה” – לחצי כאן

נ.ב –

אם עדיין מוקדם לך לשוחח איתי זה בסדר גמור אז –

1. אני רוצה להזמין אותך באופן אישי להצטרף לקבוצת הווצאפ שקטה שבה תוכלי באופן יומי לקבל תוכן, ערך, ידע, כלים ממני שאני בטוח שהם יהיו שימושיים מאוד בשבילך:)

להצטרפות לקבוצת הווצאפ השקטה – לחצי כאן

2. יצרתי קורס מאוד פשוט ואפקטיבי בדיוק בשבילך שנקרא “4 התנועות היחידות שאת צריכה לנצח את העייפות והכאבים”
בקורס תקבלי חשיפה לתנועות המיוחדות שאני מלמד, הגישה שלי לתנועה וכאבים, צורת תרגול ועוד.
הטמעה של התנועות האלו ביום יום ממש בדקות בודדות יכול לייצר לך שינוי משמעותי בכוח, ביטחון, גמישות והעצמאות שלך בגוף והוא כרגע במחיר באמת מצחיק:)

לרכישת הקורס – לחצי כאן