הכל או …

24.4.21 יום שבת

כמה ימים לפני יומהולדת 32 שלי, הצבתי לעצמי מטרה – לרוץ מרתון

שיא הקרונה, אין מירוצים, אין עם מי להתאמן, בקושי לבד מותר לרוץ

עדיין הצבתי את היעד הזה

בחרתי מאמן נפלא שאימן אותי מרחוק, התאים לי את התוכנית, הימים, העומסים, הייתי בקשר הדוק איתו (במיוחד מכיוון שאני רץ בסגנון יחף והיה לי חשוב שיהיה מישהו מהתחום)

רוב האימונים צלחתי בהצלחה

(לא זוכר כמה באמת היה לי מוטיבציה לקום אליהם) 

עשיתי, הצבתי מטרה ועשיתי

יום שישי בערב, אני מכוון את השעון להשכמה מוקדמת בשבת בבוקר -בסביבות 4:30

להכין את כל הציוד שלי, מים, תמרים, ווסט הכל

המאמן שלי חיכה לקבל הודעה ממני, מתי אני יוצא, מה קורה

אישתי ביקשה שאעיר אותה בבוקר 

כלום ושום דבר

לא שלחתי, לא אמרתי, לא סיפרתי, אני עם עצמי, קם מתארגן, מכין הכל

וממש אבל ממש לא מרגיש במיטבי

כיוונתי לרוץ פחות מ-4 שעות (סוג של אמת מידה במרתון)

יצאתי מבואס למירוץ, לא רציתי בכלל לעשות אותו

מהצעד הראשון לא הרגשתי טוב

10 ק”מ ראשונים בתוך גבעתיים ולכיוון תא סבלתי מכל צעד

הגוף כבד, הבטן, הכל לא טוב

בתוך הראש אני כועס על עצמי, שונא את עצמי, מנסה לעצור ורוצה להפסיק ואיכשהו ממשיך

שום דבר לא עניין אותי

לא הדרך שעברתי, לא האימונים, לא שום דבר, רק באותו הרגע שאני לא רוצה לעשות וכועס על עצמי

למה? אין לדעת

לא אמרתי לך – אני מלך ההלקאה העצמית

איכשהו הגוף מעט השתחרר, התחלתי להרגיש יותר טוב, עומד בקצב, לאט לאט הבוקר עולה, מתחיל להיות חם, לקראת ה-10 ק”מ האחרונים אני סובל, ממש סובל, לא יודע אם הייתי מיובש או היה חסר לי סוכר בגוף, מפורק לגמרי, אפילו פעמיים נשכבתי על הדשא – חיכיתי שמישהו יגאל אותי מזה

ואני מסתכל על השעון, רואה שאני לא עומד בזמן, אני אאחר את ה-4 שעות – כישלון מוחלט! (זה מה שעובר לי בראש)

מגיע איכשהו חזרה הביתה לגבעתיים 42.2 קמ קצת פחות מ-4 שעות, נשכב גמור ושפוך על הדשא בכניסה לבניין, אישתי באה אליי ביחד עם טומי:)

מתרגשת, רוצה לדעת איך היה, מה היה, איך אני מרגיש

ואני בראש שלי – נכשלתי! לא עמדתי ב-4 שעות ( כי עצרתי פעם אחת את השעון שנשכבתי על הקרקע)

לא רוצה לדבר עם אישתי

לא רוצה לספר למאמן שלי

לא רוצה לספר לעולם

לא רוצה אף אחד

אני כישלון, זה כל מה שעבר לי בראש ב-200%

כל מה שחשבתי עליו זה חודש הבא שחייב לעשות שוב את המירוץ, כי לא עמדתי ביעד

לא חייכתי

לא שמחתי

לא חגגתי

כלום – סיימתי 42.2 קמ ריצה, מרתון שלם ונכשלתי

מלך ההלקאה העצמית כבר אמרתי?

שאני כותב את השורות האלו ונזכר באותו אירוע 2 מחשבות עולות לי –

1. אתה לא נורמלי
2. תודה 

לא נורמלי! 

יעד של מרתון, 6 חודשי הכנה, שעות רבות של ריצה, מנוחה, אכילה, עיסויים, תרגילי חיזוק, קשר עם המאמן, הכל ואיפה כל זה נעלם? מה זה לא שווה?

לא כאשר אתה מסתכל רק על התוצאה ולא על הדרך, לא כאשר אתה חי חיים של מנצח או מפסיד, לא כאשר אתה מוגדר על ידי מספרים או הצלחות (מלך הלקאה העצמית)

אכן לא נורמלי הסיפור הזה מכל זווית אפשרית שאני אסתכל על זה, אך זה היה וקרה ואין לי דרך לקחת את זה אחורה כי משם אני אומר…

תודה,

תודה לקיריל ההוא באותה תקופה שעשה את מה שעשה, שחשב מה שחשב, שהרגיש מה שהרגיש, שסגר את עצמו, שנא את עצמו, כעס על עצמו, הלקה את עצמו, סבל, השקיע, ברח, נעלם, התמלא במחשבות שליליות ואף אני אגיד די הגיוניות (כי זו הייתה צורת החשיבה שלי)

כי ללא הקיריל הזה (ולא לדבר על המירוץ 66 אחרי) לא הייתי מגיע לאן שאני היום ולמי שאני היום

ללא להיות מלך ההלקאות וזה לא שאני “נרפאתי” מהכל, אבל המצב פי מיליון יותר טוב היום

הייתי צריך לעבור דרך, דרך לא פשוטה, זו הדרך שלי, אולי הייתה אחרת ויותר טוב ובריאה, אולי אבל זו הדרך שאני עברתי, האם נכשלתי שלא עמדתי ב-4 שעות? ממש לא (היום אני יודע זאת) פשוט קיבלתי לא את התוצאה שרציתי וזה אומר שהייתי צריך לשנות חלק מהפעולות כדי לקבל את התוצאה.

מעל 32 שנים הייתי צריך כדי ללמוד שהחיים זה ממש לא הכל או כלום, כי כל רגע יש לנו הזדמנות חדשה, לשנות, לשפר ולחיות אחרת וכל רגע בחיים הוא רק עוד צעד וממש לא הסוף.

המצב הפיזי שלך כיום הוא רק הדרך שעברת עד כה עם פעולות ומחשבות מסוימות, זה הכל

הדרך שאת חושבת על עצמך ועל פעילות גופנית זה רק סך הדרך שעברת עד עכשיו,

ומזה אומר?

תכלס, שאפשר שזה יהיה אחרת, זו לא המצאה שלי כמובן, אני רק הולך בדרך הזאת שהיא בעיקר גישה

ועוד הרבה הלכו לפני, הולכים ועוד ילכו.

לשמחתי אני כמעט כל יום פוגש נשים נפלאות שעושות שינויים מדהימים בחייהן, לא רק בפן הפיזי שהן מרוויחות מחדש את הביטחון והעצמאות והאנרגיות אלא גם קצת פחות ביקורתיות, קצת פחות משוות, קצת פחות מלקות (ואל תשוו אליי – מלך ההלקאה העצמית:) את עצמן ופותחות צהר לחיים שונים, גישה אחרת ובסוף גם תוצאות שונות.

מערכת היחסים שלך עם הגוף ועצמך זו דרך

מערכת היחסים שלך עם הראש והגישה זו דרך

לא תקומי יום אחד אישה אחרת

אבל כן וזה כן גדול מאוד, את יכולה כל יום לתרגל קצת גם את הגוף וגם את הגישה ולהפוך להיות גם אישה אחרת – אם את רוצה.

עברתי את דרכי ואני ממשיך לעבור כדי לתת ממנה לך, כדי שאוכל לעזור יותר לך, כדי שהדרך שלך תהיה מאוזנת, הגיונית, בריאה ובעיקר לאורך שנים קדימה.

זה הכל או …. חצי, רבע, עשירית, מאית או אפילו ממש טיפה קטנה

וזה ממש לא הכל או כלום

אם גם את רוצה ללכת בדרך אחרת שתתאים לך ולחיים שלך – פשוט תשלחי לי הודעה

קיריל קרבצוב

אני עוזר לנשים מעל גיל 45 שמרגישות שהגוף מתחיל “לבגוד” בהן , להשיג אנרגיות כח ובטחון בעצמן דרך התמדה קלה בפעילות גופנית. בשיטת “הכתר” המשלבת בין הפן הפיזי והמנטלי

להורדת מדריך “סוד האנרגיה” – לחצי כאן

נ.ב –

אם עדיין מוקדם לך לשוחח איתי זה בסדר גמור אז –

1. אני רוצה להזמין אותך באופן אישי להצטרף לקבוצת הווצאפ שקטה שבה תוכלי באופן יומי לקבל תוכן, ערך, ידע, כלים ממני שאני בטוח שהם יהיו שימושיים מאוד בשבילך:)

להצטרפות לקבוצת הווצאפ השקטה – לחצי כאן

2. יצרתי קורס מאוד פשוט ואפקטיבי בדיוק בשבילך שנקרא “4 התנועות היחידות שאת צריכה לנצח את העייפות והכאבים”
בקורס תקבלי חשיפה לתנועות המיוחדות שאני מלמד, הגישה שלי לתנועה וכאבים, צורת תרגול ועוד.
הטמעה של התנועות האלו ביום יום ממש בדקות בודדות יכול לייצר לך שינוי משמעותי בכוח, ביטחון, גמישות והעצמאות שלך בגוף והוא כרגע במחיר באמת מצחיק:)

לרכישת הקורס – לחצי כאן